<h1>או"ז שו"ת סימנים תשנ"ח, תשנ"ט</h1>
<h2>דף קח:</h2>
[חסר כאן התחלת התשובה] לבנו ונתתיה לו. ונראה בעיני דנאמן ר' יצחק לומר שבתורת נידוניא גמורה קיבל עליו ולא בתורת פקדון דאיתמר [גיטין ס"ד ע"א] בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אמר בעל נאמן ורב חסדא אמר שליש נאמן מתיב (רב אדא) [ר' אבא] הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ושליש נאמן משניהם באיזה צד זה אומר כך [וזה אומר כך] שליש נאמן ומשני שאני ממון דאתייהיב למחילה פירש"י שאם מחלו מחול הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו ומסרו לידו נתרצה בהבטחתו למחול על ממונו ולהאמין על כל שיאמר א"כ ה"נ בעובדא דידן מאחר שזה שלמה הודה שעשאו שליש הרי האמינו לכל מה שיאמר. ואין בידי לחלק בין שליש קרוב לשליש רחוק כדתנן [סנהדרין כ"ד ע"א] נאמן עלי אבא ואע"ג דהכא סותר דבריו לגמרי שזה שלמה אומר לפקדון מסרתיו ור' יצחק אומר לנידוניא גמורה קבלתי ה"נ גבי גט בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וסותר דבריו לגמרי ואפ"ה אומר רב חסדא שליש נאמן דהא הימניה ופסק אלפס דהלכתא כרב חסדא והכי מוכחא סתמא דתלמודא דפריך ולהימניה לשליש מעתה כ"ש דהלכה כר"ח לענין ממון כדמסיק סתמא דתלמודא שאני ממון דאתייהיב למחילה ומאחר שהאמינו ועשאו שליש אפי' שבועה לא בעי. מ"מ אמרנו להחרים סתם בבית הכנסת על כל מי שעשה עולה לשלמה שישא עונו. כי כן אמר ה"ר משה מיימן בכמה מקומות.
תשובה מרבי' שמחה בר שמואל זצ"ל. מאשר יקרת בעיני נכבדת ונחמדת נזקקתי לדבריך חברי ה"ר יצחק בר' משה יש לי להשיב על דין שלישות שכתבת. אילו היה שליש יפה כיוונת כגון אילו אבי הכלה אמר על תנאי מסרתי לך ולא נתקיים והחתן אומר קיימתי התנאי אבי החתן היה נאמן משניהם בלא שבועה מפני שמודה שירד בתורת שלישות, אבל הוא כופר שלא ירד לתורת שלישות אלא קיבל בתורת פרעון ועוד אין הפקדון בידו כדאמרי' אטו מי נפק גיטא מתותי ידיה דלהימניה ובענין בעל מקח נאמן לומר לזה מכרתי לזה לא מכרתי בד"א בזמן שמקחו בידו אבל בנידון זה אינו אלא כנפקד בעלמא וצריך שבועה והאי דפריך נמי מהאשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' וליהמניה לשליש התם נמי הוא אומר שהיה שליח וגם הוא מודה לו וגם הבעל אומר שהיה סרסור ביניהם ואילו היה גט יוצא מתחת ידו היה נאמן כשתי עדים. ועל מה שכתבת שהאלפס פסק כרב חסדא בפר"ח פסק כרב הונא וראיית (השליש) ולהמניה לשליש מצי למימר דמיירי שאין הבעל עמה בעיר דבהא מודה רב הונא ומשמע דמיירי בשליח להולכה דאי בשליח לקבלה מה צריכה לומר נתן לי ומסתמ' לא היה בעיר כיון שעשה שליח להולכה ועיקר דמילת' דאתא לאשמעינן היכא דליכא שלישות דבעינן שני עדים. גם ידעת שאנו רגילין לפרש שכשהסוגיא הולכת כאחד מהן שדרך התלמוד להקשות בהניחא הניחא למ"ד וכו'.
